דויד אפרתי David Efrati

2007-08-09T07:21:00.000-07:00

RelatioNet EF DA 28 WA PO
דויד אפרתי David Efrati

Interviewer:

Adi Goldstein and Sivan Keidar
Telephone: +972-972-09-0000000 Fax: +972-972-09-0000000
Mobile: +972-972-052-3333333 Email: goldst@netvision.net.il
ICQ: No
Messenger: sivanvank@hotmail.com
Address: Raanana Israel Ostrovski

Survivor:

Code: RelatioNet EF DA 28 WA PO
Family Name: Efrati First Name: David Middle Name: Middle Name
Father Name: Father Name Mother Name: Mother Name
Birth Date: 1928
Town In Holocaust: Warsaw Country In Holocaust: Poland
Profession (Main) In Holocaust: Pupile
Death Place: Givaat Brener Death Reason: Illness Year Of Death: 2004
Cemetary: Givaat Brener

תקציר קורות חייו של דוד אפרתי

דוד אפרתי (פרומוביץ'), יליד ורשה, פולין (1928) היה בן למשפחה יהודית בת עשרה ילדים.
אפרתי היה בן 11 כשפרצה מלחמת העולם השנייה.
סיפור עדותו הוא סיפור הצלה וגבורה מופלא- אפרתי ניצל מידי הנאצים במלחמת העולם השנייה על ידי מציל גוי שבעצם היה בן גילו ולמד עמו באותה הכיתה.
בקטעי העדות שנכתבו על ידי דוד, מתוארת בריחתו פעם אחר פעם מהגטו אל הצד הפולני וחזרה, שם חיכה לו כל העת חברו- סטשק.
משפחתו של סטשק ובעיקר אביו גם הם נכללים כ"חסידי אומות העולם"-שאמנם לא זכו להכרתם.
אביו של סטשק גם הוא החביא עוד תשעה ילדים, אך עקב הלשנה של אחד השכנים הפולנים שבעבור זאת קיבלו לחם (שהיה אז מצרך נדיר), נורו למוות אביו של סטשק ותשעת הילדים היהודים שהתחבאו אצלו.
בסיפורי עדותו של אפרתי הוא מתאר את האקציה הגדולה ב-2 לפברואר 1942 שנעשתה ברחוב סטבסקי שבו גר באותה תקופה. אמו הכניסה אותו ואת אחותו לשידה באחד מחדרי הבית וסגרה במפתח. אפרתי ידע שאם יצא מהבית לפי דרישת הגרמנים, ירו בו. הגרמנים נכנסו לביתו, דפקו ברגליים בשידה, אך לא פתחו אותה. הוא נשאר שם עם אחותו עד שנהיה שקט בחוץ ולאחר מכן פרץ את דלת השידה והם יצאו החוצה. את הוריו הוא לא ראה יותר.

"המצב הוא כזה, חוק גרמני: כל משפחה פולנית שתעזור ליהודים- דינה מוות.
כל בית שבו ימצאו יהודי- כל הבית מוצא להורג.
יש לי משפחה, ויש להם בן-סטשק שלמד איתי.
ואני, אין לי ברירה, מלא כינים בפנים, ואני מסריח, איך אסע בחשמלית?
החלטתי, אני נוסע לסטשק.
אני בא לבית, דפקתי בדלת וביקשתי להיכנס הביתה.
בבית הייתה אחותו- נושה.
אמרה לי- אם נצטרך, אנחנו נציל אותך.
רחצו אותי ונתנו לי לאכול".

בקטע זה מתוארת הפעם הראשונה שבה דוד נאלץ לברוח אל משפחתו של סטשק במטרה למצוא מחבוא אצלם ולהנצל מהנאצים. אך הייתה בעיה, בלילות דוד היה צועק מתוך שינה. "אני צועק, צועק נורא בשפת אמי- יידיש".
לכן לקח אותו סטשק למרתף, אך דוד לא רצה להישאר שם, לא היה לו טוב.

בחלקה של העדות דוד מדבר על עצמו בגוף שלישי, לדוגמה כשסיפר שיום אחד נדרשו כל היהודים להתרכז בשוק המרכזי, אמר דוד: "היה בילד הזה משהו לא נורמלי, היה לו דחף לברוח. לא היה בשוק יותר מדתי דקות, לא היה ליהודים לאן לברוח".

ב-18 בינואר 1943 הייתה אקציה נוספת וכך אפרתי תיאר זאת:
"בגטו הייתה אקציה, ושוב תפסו אותי והביאו אותי לאומשלגפלץ, ואני ברכבת לטרבלינקה.
אין לי אפשרות לתאר את המצב בקרון.
בקרון יש 50-100 איש, כולם עומדים, אין שום דבר, אין מים.
הדחף לבריחה פה- גדול.
האוכל- פחות חשוב, ומים- כל כך חשוב.
אין אפשרות לחיות יותר מארבעה ימים.
עומדים נשים, זקנות וילדות.
כל הצרכים עושים במקום, השפלה נוראה.
אני מחפש דרך לברוח, בכל קרון יש שתי חלונות... והילד החליט, הוא קופץ, אבל הפוך!
עם הרגליים, מישהו דוחף אותי, וראשי עטוף בסמרטוטים, והמוח- עובד מהר.
ואכן דחפו אותי למטה ונשכבתי בין הגלגלים, נשכבתי ואיבדתי את ההכרה,
התעוררתי ונכנסתי ליער כמה ק"מ.
רכבת עוברת ואני שוב עולה ונוסע לסטשק.
כמעט סוף האקציה, נשארתי עד סופה אצל סטשק וחזרתי לגטו בשקט.
הסתתרתי בין החלון לוילון".

לאחר שלושה חודשים, ב-19 באפריל 1943 הייתה אקציה נוספת שבה ניצל דוד על ידי עבודה, הוא היה הולך לנקות מרכוש בתים עזובים של יהודים.

"חזרתי לסטשק והחלטתי- יותר אני לא הולך ליהודים, הרי זה מוות.
ואז ביקשתי מאמא של סטשק שתשיג לי תעודת לידה.
ואכן השיגה לי תעודה על שם חצאוש רוזינסקי.
ואז סטשק אמר לי- ינדרק, סע, תברח למזרח.
אז נסעתי לקרקוב, הייתי שם שבוע ימים, לנתי ברחוב, הייתי מוכר סיגריות בתחנת רכבת.
אחרי שבוע הבנתי שמסתכלים עליי.
ומשם ללבוב".

בסוף 1943 אפרתי החל לעבוד אצל אדם בשם יוסף סאי.
הוא ישן אצלו באורווה עם הפרות וסידר לעצמו גם חור במקרה שיצטרך לברוח.
"היכן שגרתי (עם יוסף סאי) היו שם שכנים אוקראינים, וגם להם היה משק.
אמא ובת, והבת שמה דרקה, אולי בת 14-15.
יפה מאוד, מצאה חן בעיני, היינו מתחבקים, מתנשקים.
ואמרתי, יהודים כבר אין בעולם, אולי אחכה קצת ואתחתן עם דרקה".
"בפינת הדרך על-יד הכנסייה הייתי הולך כל יום.
השמש זורחת- והגרמנים משני הצדדים. היהודים היו הולכים בחמישיות עם הידיים מאחורי הצוואר, וילדים קטנים.
נעצרו ליד המטבחיים, והם כבר מסתדרים בשורה.
ופה קורה לי פעם ראשונה שאני מאבד את שיווי המשקל הנפשי שלי.
בחור קפץ שמאלה וקיבל 6-7 כדורים.
ואני רץ לכיוון הבחור-והם רצו אחרי ואמרו לי- מה אתה משוגע?
והחזירו אותי.
היהודים עברו אותנו ויש שם גשר. כמה בחורים קפצו.
ירו בכל אחד מהבחורים והם נפלו לנהר.
והמשיכו הלאה, והשמש זורחת.
ואחרי הצהריים חזרו הגרמנים בשיירה- לבד.
ואני שואל, איפה אלוהים? ואיך אפשר עוד להאמין?
אני לא פניתי לאלוהים, אני עשיתי הכל לבד!"

"בזמן האקציה ישנתי באורווה, ואני מתעורר-ורואה ששוכב לידי ילד קטן.
אמרתי לו- תברח, ובדיוק נכנס סאי- ואומר 'טאצ'ק, תשמור על הילד'.
ולפתע סאי הביא עמו שני שוטרים- וירו בילד.
לאחר מכן- עשיתי בור וקברתי אותו.
נשבעתי לנקום ביוסף סאי!"

כך מתאר דוד אפרתי את ספטמבר 1944:
"החלטתי, אני לא נשאר אצל סטשק, אני חוזר לגטו, עם הפחד הנורא.
התגנבתי חזרה לגטו, חשבתי אולי מישהו בחיים- אבא, אחיות, אך לא מצאתי דבר".

ב-15 במאי הגיע אפרתי ארצה ונלקח ללטרון.
אחותו עלתה ארצה כבר ב-1938 והגיעה לקיבוץ רוחמה.
אחיו, שברח לרוסיה עלה ארצה והיה לקצין בצבא הישראלי.
את הוריו לא ראה עוד.
אפרתי הגיע לארץ באונייה, וגר בבאר שבע, הקים חברה למשאיות ולהובלת חומרים.
בגיל 65 עזב את העסקים והחל לעבוד בוועדות שמכירות ב"חסידי אומות העולם".
אפרתי היה בין היושבים בוועדות אלו ולקח חלק פעיל בכל הקשור לכך.
הוא תמיד אמר שהאדם טוב מטבעו ורצה שיוכרו כמה שיותר מצילים שאינם יהודיים, למען יראו וייראו.
רק ב-1984 הוכר סטשק כ"חסידי אומות העולם", וזאת משום שעד אז לא התאפשרה כניסת יהודים ולקח זמן עד שאפרתי איתר אותו.
סטשק ביקר בארץ ודוד שמר עמו על קשר הדוק במהלך השנים.
עד היום סטשק מתגורר בורשה, פולין.
כשנשאל סטשק מה היו מניעיו להצלתו של דוד בזמן המלחמה אמר: "גם הוא בן-אדם", ולא הוסיף.

סיפור חייו של דוד, בריחתו והצלתו בזמן המלחמה יכול להשתרע על גבי כרכים רבים, אך כאן הובא קומץ מעדותו.
ב-1991 נסע דוד לטרונופול, שם פגש לראשונה את דרקה. הוא היה מוכרח לראותה שוב.
כשהגיע אליה היא לא זיהתה אותו כלל.
גם למקום שבו נרצחו יהודי גטו טרונופול הוא הלך, ותיאר זאת כטעות.
"42 שנה אחרי- בכיתי, ואמרתי קדיש.
שכבתי שם הרבה זמן".

את סיקור העדות של דוד רשמה מילה במילה ממוצא פיו ד"ר מרים דוד, שהכירה את דוד אפרתי אישית.
במהלך כתיבת העדות, ב-7.1.2004 נלקח דוד לעולמו, והוא בן 78.
על פי בקשת בנותיו, הוא נקבר ב'גבעת ברנר'.

*תודה לאביב גליק שהעלה את הסרט והתמונות לאתר.

Summary of David Efrati's life:

David Efrati (Promovitz) was born in Warsaw, Poland (1928) to a Jewish family with ten kids.
He was eleven years old when the world war two started.
His testimony is a story of rescuing and bravery- Efrati was saved from the Nazis in the war
by a non-Jewish boy who was his friend.
In Efrati's testimony he describes how he ran away frequently from the ghetto to the Polish area and back, where his friend Stashek was waiting for him.
Stashek's family and especially his father are included as "Righteous Gentiles".
Stashek's father hid nine children untill a neighbor informed the Germans for the price of bread (bread was rare at that time ). As soon as the Germans found out, they shot Stashek's father and the nine children .
Efrati also describes the big operation ( "Acktzia" as the Germans called it) that occured on 2.2.1942 in Stavesky street, where he lived at that time.
His mother put him and his sister in a drawer in the house and locked them up so the Germans won't find them. David Efrati knew that if the Germans find them, they would kill them.
The Germans didn't find them but Efrati never saw his parents again.

"The situation is this, German law: every Polish family that helps the Jews will die.
Every house hosting a Jew - all the family will be executed.
I have a family and they got a son- Stashek who studied with me.
And I, I have no choice, I'm all dirty and smelly, how can I drive in an electric tram?
I have decided, I will go to Stashek.
I rode to his house and asked to come in.
His sister Nusha told me: 'we will save you'.
They washed me and gave me some food".

This section describes the first time that Efrati had to run to Stashek's family to hide in their house and to be rescued from the Nazis. But there was a problem- at night Efrati was shouting in his sleep. "I was shouting, shouting very loud in my mother tongue- Yiddish".
Therefore, Stashek took him to the basement, but David didn't want to be there.

Ocassionaly Efrati speaks about himself as a third person, for example, one day all the Jews have been asked to concentrate in the central market, and Efrati describes this as follows: "there was something unusual about this kid, he had the urge to escape. He did not stay in the market for more than two minutes, the Jews didn't have a place to run to."

On 18.1.1943 there was another big "Acktzia" and Efrati describes it as follows:
"In the ghetto there was an "Acktzia", once again I was caught and brought to the Humshlagflatz, and I was in the train to Treblinka.
I can't even describe the situation in the wagon. There were 50-100 people, everyone was standing, with no water.
The urge to run away was strong. Food was less important and water- so important.
There wasn't any possibility to live more than 4 days.
Women were standing, even old women and little girls.
We did our body wastes in the wagon, an horibble humiliation.
I searched for a way to escape, in each wagon were two windows... and the boy have decided, he will jump, his head first. Someone helped me with my legs and pushed me. My head was covered by rags and my brain was thinking fast.
They pushed me under the train and I was lying between the wheels, I lost my consciousness.
I woke up and went to the forest.
It was almost the end of the "Acktzia", I stayed in Stashek's house and then returned to the ghetto. All this time I was hiding between the window and the curtain."

After 3 months, on 19.4.1943 there was another "Acktzia" . David was saved from it since he was working at that time , he went to the Jews abandoned houses and took the property that was left.

"I returned to live with Stashek and I have decided- I'm not going to the ghetto anymore, it is death.
I asked Stashek's mother to find me a birth certificate, and so she did. She gave me a birth certificate as Hetzehush Rozinsky.
Stashek told me- 'Yendrek, run, run to the east.'
So I ran to Krakov, I stayed there for a week, I slept in the streets and I was selling cigarettes in the train station.
After a week I noticed that people were looking at me."

In the end of 1943 Efrati started working for a person called Yosef Sai.
He slept in his stable with the cows and arranged himself a hole in the wall in case he would have to escape.
"Where I lived (with Yosef Sai), there were some Ukrainian neighbors and they had a farm too.
A mother and a daughter, maybe 14-15 years old, her name was Derka.
She was very beautiful, I liked her, we used to hug and kiss all the time.
And I said, there aren't no Jews in the world any more, maybe I'll wait a little and then I'll marry Derka."
"Every day I walked on the way to the church.
The sun was shining but the Germans were in both sides of the road.
Each day the Jews were walking in groups of five with the hands behind the neck, even little kids. They formed a row.
One day, for the first time, I lost my emotional balance.
One guy jumped to the left and the Germans shot him 6-7 times.
So I ran towards the guy and Derka and her mother ran after me. They asked me- have you lost your mind? and then they brought me back.
The Jews passed us and a bridge was there. Some guys jumped.
They were shot and fell to the river.
The Germans went on, and the sun was still shining.
In the afternoon the Germans came back- alone.
And I'm asking- where is god? and how can we believe anymore?
I didn't speak to god, I did all by myself!"

"At the time of the "Acktzia", I was sleeping in the stable. I woke up and saw that a little boy is lying next to me.
I told him- run! and at that moment Yosef Sai came in and told me 'watch the kid'.
Suddenly Sai brought with him two officers and they shot the little boy.
After that- I digged a pit and buried him.
I swore I would take revenge at Yosef Sai!"

This is how David Efrati describes September 1944:
"I had made my decision, I won't stay at Stashek's, I'll return to the ghetto, despite the horrible fear.
I sneaked into the ghetto. I thought maybe someone is alive- father, sisters, but I didn't find them."

On May 15th Efrati came to Israel and he was sent to fight in Latrun.
His sister arrived to Israel in 1938 and went to kibbutz "Ruhama".
His brother, who escaped to Russia, has settled in Israel and became an officer in the Israeli army.
Efrati never saw his parents again.
He arrived to Israel in a ship, lived in Beher-Sheva, and established a company for trucks and material transportation.
At the age of 65 he left the business and started working in the committees that identified the "Righteous Gentiles".
Efrati played an important role in these committees.
He always said that people had been good in their nature and he wanted to discover as many "Righteous Gentiles" as possible.
Only in 1984 Stashek was recognized as a "Righteous Gentile", because until then Israelis weren't allowed to enter Poland and it was impossible to locate Stashek.
Stashek visited Israel and David kept in touch with him for many years.
Until this day, Stashek lives in Warsaw, Poland.
When he was asked why he saved David, he said: "he is human too", and didn't add anything else.

The life story of David Efrati can be written in many volumes, and this has been only a small part of his testimony.
In 1991 he visited Teranopol, where he met Derka for the first time. He had to see her again, but when he arrived to her house she didn't recognize him at all.
Efrati also went to the place where the Jews of Teranopol ghetto were murdered, and he described it as a big mistake:
"42 years thereafter - I cried and said Kaddish (Jewish prayer).
I stayed there for a long time."

Dr. Miriam David, who knew Efrati personally, wrote his testimony accurately. During that period of time Efrati died, at the age of 78 (on 7.1.2004).
On his daughters request, he was buried in "Givaat Brener".

Relatives:

Review: Review
Code: RelatioNet AA BB 11 CC DD
Family Name: Family First Name: First Name Middle Name: Middle Name
Father Name: Father Name Mother Name: Mother Name
Relationship (to Survivor): Relationship
Birth Date: 1/01/1925
Town In Holocaust: Town Country In Holocaust: Country
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Status (Today): Alive/Dead
If Dead - Death Place: Town Country Death Reason: Death Reason Year Of Death: Year
If Alive - Address Today: Town Country
Email: aaa@bbbbbb.net

Review: Review
Code: RelatioNet AA BB 11 CC DD
Family Name: Family First Name: First Name Middle Name: Middle Name
Father Name: Father Name Mother Name: Mother Name
Relationship (to Survivor): Relationship
Birth Date: 1/01/1925
Town In Holocaust: Town Country In Holocaust: Country
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Status (Today): Alive/Dead
If Dead - Death Place: Town Country Death Reason: Death Reason Year Of Death: Year
If Alive - Address Today: Town Country
Email: aaa@bbbbbb.net